לפני כ-12 שנה הכל התחיל. באר שבע הופצצה ואני איתה התפוצצתי מבפנים. החיים נעצרו, אנשים פחדו, השנאה געתה , אני בקושי יכולתי לעבוד, המדינה הבטיחה פיצויי אבל בממוצע של חמש שנים הראו לי שאפילו הרווחית יותר... ובכסף של המיסים שנתתי הפציצו בשמי את עזה. הרגשתי כעס וחוסר אונים והחלטתי שאני לא מחכה לממשלה שתביא שלום -אני יוצא להביא שלום !
אחרי מפגש ישראלים ופלסטינים בבית ג'אלה ראיתי והרגשתי שזה אפשרי. שם פגשתי חברים מתרוקמיה ושבוע אחרי היינו כל המשפחה שבת שלמה בתרקומיה.
בתמונה למטה 3 ילדים מתוכם אחד שלי. בלי שפה , בלי להכיר קודם התרוצצו יחדיו ברחובות העיר, צחקו, נהנו והוכיחו לנו שזה אפשרי. אתם יכולים לזהות כאן על מי להדביק את התוית "ישראלי" "פלסטיני", יהודי, מוסלמי..... ?!? בשבילם היה רק כייף לשחק יחד.
מאז אני ממשיך כל שבוע והאמת שבמיוחד בתקופה זו אני רוצה להודות לכל חבריי בדרום הר חברון שמזכירים לי שהשפיות זה רק בידיים שלנו.
שתהיה שנה רגילה לכולנו.
באהבה , איל
1 לאוקטובר 2020