אני נוכח.

כבר שנים שאני מקדיש לפחות יום אחד בכל שבוע, להיפגש, להקשיב, להיפגש ולתמוך בשכניי- הפלסטינים והיהודים בדרום הר חברון.

לפעמים זה אומר להביא תנור גז לאלמנה עם שבעה ילדים שלא יכולים לקנות אותו, לפעמים עוזר לכמה נשים, שביתם נהרס לפני חודש על ידי המינהל האזרחי, לנסות להקים עסק קטן של רקמה מסורתית, לפעמים זה להגיע למאהל רחוק שבו יש זקנה חולה שלא יכולה להגיע בקלות כדי לקבל טיפול רפואי ולטפל בה,

לפעמים זה לעזור לאם עם חמישה ילדים שבעלה חולה מאוד ועובר טיפולים רבים וללא מפרנס, למכור חמוצים שהכינה כדי שתוכל לפרנס את משפחתה,

לפעמים לתמוך בפרנסת משפחה בזמן שהאב תורם מח עצם לבתו החולה בסרטן הדם בחודשים שלא יכול לעבוד בהם.

לפעמים זה לשחק עם ילד ובלון, לשחק גולות או ללמוד תנועות מצחיקות של טאי צ'י, וברגעי חסד אף מפגיש שכנים והתוויות מתקלפות.

​

אבל פעמים רבות זה רק להיות ביחד. באופן עקבי, כל שבוע, כדי לתת את תשומת הלב של הרגע, להראות שמישהו דואג להם - ושהמישהו הזה הוא ישראלי.

​

לשמחתי, רבים מצטרפים אלי - ישראלים ובינלאומיים המעידים כי שלום אפשרי - כאן ועכשיו. בשנים האחרונות הצטרפתי לרשת של אגודת המפגש הבין דתי הנותנת לי חסות ארגונית ופועל בשיתוף פעולה עם יוזמת שורשים -פלסטינים ומתנחלים באיזור גוש עציון שבחרו לטפח יוזמות ומטיבות וקשרים אישיים על בסיס יומיומי במציאות מורכבת.

​

אם  אסכם את משמעות נוכחותי בשתי מילים: לראות ולהיראות.

לראות בעיניי כיצד חיים שכני, אלה המכונים על ידי מי שאינו מכיר אותם כ"אויבינו".

ולהיראות:

אני מגיע כמי שייך לעם ישראל, מציג נוכחות אחרת שמעמעמת גם את התווית "אויב" ש"מוענקת" לנו בדרך כלל.

​

האם תרצו להצטרף אלי, ליזום פעילות, לתמוך בי בכל דרך שהיא?

זו הזמנה פתוחה כל יוזמה ברוכה.