רבים מכם הצטרפו אלי ופגשו את אבו סאפי ומשפחתו. הכרתי את המשפחה למרבה הפלא דרך מתנחל, איש שמכיר רבים משכניו ועד לפני שנתיים גם שמר על קשר שכנות טוב איתם. הוא היה דוגמא חיה שאפשר לחיות כאן יחד ונתן לי הרבה השראה. מתחילת הקשר שלי עם אבו סאפי תמיד דלתו היתה פתוחה לכולם - לפלסטינים לישראלים לבינלאומיים ולשכניו המתנחלים.
כששאלתי אותו בפעם הראשונה איך הוא מתאר את חייו הוא ענה לי: "האויר נקי, האדמה טובה רק מים חסר לנו". "והמתנחלים?" שאלתי, "אין לך בעיות איתם?" "לא, למה שיהיה לי הכל טוב אלחמדוללה." הוא אחד האנשים שלימד אותי שלא משנה מה קורה תמיד אומרים אלחם דוללה – השבח לאל.
רבים ביקרו את אבו סאפי והופתעו מפתיחות ליבו לכולם. כשהרב יעקב נגן הגיע איתי פעם ואבו סאפי ביקש לפרוש לתפילה, הרב נגן לא פספס את ההזדמנות והצטרף אליו. אורחים בינלאומים תמיד התרשמו מנדיבותו ומוכנותו לחיות יחד על האדמה הזו למרות הכל.
בתקופת הקורונה בין הסגרים קיימנו - "ארוחת בוקר עושה שלום" - שתי משפחות של מתנחלים עשו את השבת ביחד עם משפחתו של אבו סאפי ובשבת הגעתי עם עוד כ- 15 ישראלים שלא האמינו למראה עיניהם – ילד מתנחל וילד פלסטיני, רוכבים יחד על חמור, וכולם מבשלים יחד - גברים ונשים ! ואפילו תרגלנו יוגה ביחד. זה היה מחזה נדיר, כמעט בלתי נתפס.
נפגשנו אצלו עם ראש המועצה של דרום הר חברון כדי לבחון אפשרות של הקמת מקום מפגש משותף ליהודים וערבים שמוסכם על כולם –לצערי זה לא הצליח לקרות, עדיין.
בחג שבועות פנו אלי מבית ספר שדה סוסיא ורצו לעשות כתבה ב"Yנט" על מלאכות קדומות, לקט פאה ושכחה, ובאו לאבו סאפי כדי להראות את הקדום היהודי "קם לתחייה".
עשינו כמה ארוחות משפחתיות משותפות של איפטר ויום הזיכרון והנכבה ועוד המון רגעים אנושיים חמים מאוד.
לפני כשנתיים התיישב מתנחל בצמוד לעשהאל עם כבשיו, כלבי ענק וחבורה של נערי גבעות. בהדרגה הוא נכנס יותר ויותר לתוך חייו של אבו סאפי. אם בכניסה עם הכבשים שלו לאדמות אבו סאפי, אם בשילוח כלביו על בנותיו, כשהלכו לכביש, בדרכן להסעה לביה"ס. לפני כשנה הצטרף לעניין מתנחל נוסף, גם הוא עם כלבים אימתניים והלחץ שהפעילו באיזור יחד עם נערי הגבעות, ומאז המלחמה - בחסות הצבא והמשטרה הפך בלתי נסבל.
בלילה של ה- 15 לאוקטובר הגיעו מתנחלים בהפתעה לעאמר, שכן של אבו סאפי, ואיימו עליו שיעזוב. אביו בן ה- 116 ננשך על ידי הכלבים. למחרת עזב עאמר עם משפחתו וכבשיו וכשעתיים אח"כ הגיעו מתנחלים עם דחפור והרסו את הבית על תכולתו.
לאחר מכן המשיך הלחץ על אבו סאפי. ביום חמישי ה- 19.10 הוא קיבל איומים ואז הרביצו לו בפנים ובחזה. באותו הלילה הבנות ואשתו עזבו והוא נשאר שם עם ארבעה מבניו. הלחץ והאיום עליהם נמשך. לא נתנו להם לצאת ולהיכנס, שני בנים נעצרו ללא סיבה, ואבו סאפי נאלץ לעשות את הדבר שלא תיאר לעצמו אי-פעם שיעשה ונטש את ביתו ביום שני ה- 22.10.23.
היום נמסר לי שיש כבר מתנחל היושב בביתו.
בעודי כותב מילים אלו קורים דברים שלא דמיינו ולא פיללנו בשטחים - המתנחלים עכשיו הם הצבא. ובעצם חזון בן גביר כבר כאן ! הם עושים מה שהם רוצים; מאיימים, הורסים בתים, מתעמרים ומרביצים, יורים על אזרחים פשוטים בלי סיבה בתוך הכפרים הפלסטינים.
היום ביקרנו חלק ממפוני עוטף עזה. אילאיל הייתה עם הילדים ואני תרגלתי תנועה ונשימה עם האימהות. בתוך הביקור הזה הבנתי, שהקשיים שעוד נכונו לנו כחברה ואומה הם עצומים, ושבכולנו יהיו עוד ימים רבים הרבה כאב ועצב. בתוך המצב הזה, קשה לי לראות ולשמוע על ההתעמרויות הללו ובאמת שאינני רואה איך זה יצליח לנקות מליבינו את הכאב העז. להפך. זה רק מגביר את הכאב והעצב מסביב.
הסיפור של אבו סאפי הוא סיפור של אדם אחד אבל בתוך זמן קצר קבוצה שלמה שכפי הנראה חווה מצב של השרדות קשה, צבעה את כל מי שאינו יהודי ככזה השייך לחמס, והתחילה ב"טיהור אתני" וריכוז של כל הערבים בצפיפות יחד, בערים הגדולות. הקיצוניים הללו כיום פועלים בשטח כשהם לובשים מדים של צה"ל אבל את המחיר נשלם כולנו, והוא יהיה כבד ללא נשוא.
אני וחבריי מנסים לנוע "תחת הרדאר" שלהם ולהביא לפלסטינים תרופות ומזון. תרומתכם תמיד חשובה ועכשיו עוד יותר מזה. אבל מעבר לתרומה כספית אני פונה בקריאת S.O.S לכל מי שנותר מקום בליבו ומבין שמי שזורע שנאה יקבל שנאה.
בקשה:
לכל מי שיש קשר עם מישהו בכיר בממשלה, בתקשורת הזרה והישראלית, קשרי חוץ ודיפלומטיה בכל מקום בעולם – הקול הזה חייב להישמע עכשיו לפני שיהיה פה באמת רע לכולם. אנא מכם אל תחכו למחר - תפנו אליהם עכשיו בדרישה להפסיק את הטירוף. אגב, גם במקומות אחרים בגדה נעשים מעשים בלתי אנושיים וכל מי שמנסה לשאת את השלום עומד חסר אונים מול שכירי החרב של בן גביר.
זה הזמן להתעורר !
