צער כבד על מותו של עודה הדלין / אסי שהם
- אסי שהם
- 30 ביולי
- זמן קריאה 3 דקות
עצב עמוק, ייאוש, חוסר אונים, זעם.
ערבוביה של תחושות בעקבות הירצחו שלשום (28.7.2025) של עודה הד'לין היקר מאום אל ח'יר בידי בן עוולה.
במקרה הייתי באזור והגעתי למקום הארוע קצת אחרי שהתרחש. הרוחות היו סוערות. החיילים היו אגרסיביים וחסרי כל אמפטיה. אי הוודאות לגבי מצבו של עודה הפצוע שפונה לסורוקה היתה קשה. ניסיתי לפנות לחברים בסורוקה כדי לברר את המצב, ובסופו של דבר נאלצתי ביחד עם עוד חבר לבשר לתושבי הכפר את הבשורה הקשה מכל שעודה מת מפצעיו. שברון לב גדול. הצער ממש הפיל את אנשי הכפר לאדמה.
עודה הד'לין היה אדם יקר, נדיב וחכם. הוא היה נשוי ואב ל-3 ילדים קטנים. הוא היה מורה מוערך לאנגלית ואהב מאד לשחק כדורגל. הוא היה מהפעילים המובילים בכפר, שפעל למען זכויות אדם במסאפר יאטא.

בקבוצות הווטסאפ שבהן אני חבר ובחלק מתקשורת (נחשו איזו) המקרה מתואר כרצח בדם קר, ואילו בחלק אחר מהתקשורת הירי מתואר כירי של הגנה עצמית בעקבות זריקת אבנים.
אני רוצה להתמודד עם הדיסוננס הזה ולהסביר איך אני רואה את הדברים מתוך שיחה עם תושבים מהכפר ופעילי שלום שהיו במקום.
ראשית, צריך להכיר את אום אל חיר (אפשר גם להיעזר בויקיפדיה). זהו כפר של כמה משפחות בדואיות שגורשו במלחמת 48 מאיזור תל ערד וקנו את הקרקע שעליה הם יושבים עד היום מתושבי יטא הסמוכה. בשנות ה 80 המוקדמות הוקם בצמוד אליהם היישוב כרמל. רוב השטח מסביב לאום אל חיר הוכרז כאדמות מדינה. למרות שהקרקע של אום אל חיר היא פרטית, אין לכפר תוכנית מתאר וכל בניה בו אינה חוקית וחשופה להריסה. ואכן פעמים רבות הורסים את בתיהם הדלים של התושבים.
מאז תחילת המלחמה הנוכחית הפכו החיים באום אל חיר לקשים הרבה יותר. צריך לומר את המובן מאליו והוא שאין לפלסטינים באזור שום קשר למתקפת חמאס ב 7.10 ואין שום סיבה שתהיה לכך השפעה על חייהם, אבל כפי שאנחנו מבינים ה 7.10 מהווה תירוץ לאלימות והתעללות חולנית בתושבי הגדה המערבית בידי המתנחלים והצבא. אני רוצה גם לומר מהיכרות אישית שאנשי אום אל ח'יר הם אנשי שלום במהותם והם דוגלים בהתנגדות לא אלימה לכיבוש ולעוולות שלו. ההתעללות הזאת באום אל חיר כוללת:
• הרס בתים מוגבר.
• איסור מרעה מוחלט בשטח שסביב הכפר שבו היו רועים את הצאן מאז התיישבו במקום. ומדובר באוכלוסיה שרבים ממנה רועי צאן.
• הרחבת הגידור של ההתנחלות הסמוכה ממש אל תוך הכפר ובצמוד לבתים.
• כניסה של מתנחלים (בעיקר שמעון עטיה והרועים שלו מהחווה הסמוכה) אל תוך הכפר והשטחים הפרטיים ולפעמים אל תוך הבתים עצמם, עם כבשים ובלעדיהם, ביום ובלילה.
• חבלות בצנרת המים של הכפר, פגיעה בתשתיות החשמל, במצלמות, בעצים ובבתים.
• ביצוע עבודות עפר בצמוד לבתים של הכפר. נטיעת עצים. מיקום מכולה עם חדר. וכל זה בצמוד לבתי הכפר.
אז אחרי התשתית העובדתית הזאת מה בעצם קרה בארוע:
יינון לוי שהוא מתנחל אלים מחוות מיתרים הגיע עם באגר גדול לבצע עוד עבודות עפר בצמוד לבתי התושבים בשטח שמוגדר כאדמת מדינה. יינון לוי אחראי לגירוש הכפר זנותא ולאלימות רבה והוטלו עליו סנקציות בידי מדינות רבות.
לקראת סיום יום העבודה בסביבות השעה 5 הוא התחיל להתקדם לכיוון השער האחורי של כרמל (ככל הנראה לחניית לילה). כדי לקצר את הדרך ומתוך התעלמות מוחלטת מהחוק ומהתושבים הוא החליט לעבור דרך שטחים פרטיים של הכפר תוך כדי רמיסת תשתיות של צמחייה, גדרות וצנרת. תושבי הכפר נזעקו לעצור אותו וניסו לעמוד מול הבאגר ולצעוק שיעצור. נהג הבאגר התעלם מהצעקות והמשיך לנסוע ובשלב מסויים פגע עם הכף של הבאגר באחמד שנפגע באופן קשה בראשו והתמוטט על הקרקע מחוסר הכרה. פעיל שהוא פראמדיק וסטודנט לרפואה התחיל לטפל בו ותושבי הכפר לא ידעו את נפשם מזעם ותסכול.
כמה מהם התחילו לזרוק אבנים על הבאגר כדי שיעצור.
זה השלב שאותו רואים בסרטון שהתפרסם ובו יינון לוי יצא לכיוון התושבים ואיים עליהם באקדח ומיד לאחר מכן ירה את הירייה הקטלנית בעודה הד'אלין. ניתן לראות בסרטון שהוא מאד עצבני ונסער וגם קצת לא יודע מה לעשות. אבל אני חושב שלחלוטין לא ניתן לטעון שהוא היה באיזשהי סכנה ובוודאי לא בסכנת חיים. רחוק מכך. ולכן ירי לכיוון פלג גופו העליון של אדם הוא פשע ורצח. אבל כיום במדינת ישראל אני בספק אם הוא בכלל ייחקר באופן רציני ואם יוגש נגדו כתב אישום. הלוואי ואתבדה.

יהי זכרו של עודה הד'לין ברוך.
אללה ירחמו
الله يرحمو
אנחנו רוצים ומנסים לא לאבד את התקווה שיכול להיות כאן יותר טוב וממשיכים בפעילות שלנו גם בימים קשים אלה בהרבה תחומים. אנחנו קוראים גם לכם לעזור לנו למצוא את התקווה הזאת ולהיות שותפים לפעילות שלנו בהצטרפות לסיורים, בנוכחות מגינה, בחשיבה על דרכים לסייע או בתרומה כספית.
לינק לתרומה:
האם המשפחה אישרה ניתוח לאחר המוות של הנרצח?