ההגדרה לרגע נעה בין 60 שניות, שהן דקה, ל-זמן בלתי מוגבל. כל חיי אני אוסף רגעים ומדביק אותם יחד למעין פסיפס ופאזל אינסופי. ככל שעובר הזמן, התמונה מתבהרת ואפשר לראות יותר ממהותו של הפאזל והפסיפס.
אז - לרגע זה אפשרי.
יצאנו שלושה רכובים על הטנדר ביום שישי אחד בסוף הפסח, הרוח העלתה עלעולי אבק ובקצה הדרך הגענו למצוק שיושב מעל עין גדי.
לרגע זה היה אפשרי רק להיות בני אדם, בלי תווית, בלי כובע ובלי דעה קדומה. פלח אחד, בדואי אחד ואני – אלו התוויות בשביל הסיפור אבל לרגע הן נמסו ולא היו.
מצאנו מחסה מהרוח מתחת למפל נסתר, הדלקנו מדורה וכל אחד מאתנו הניח את מה שהביא לארוחה כיד המלך, שבה היה כל הטוב בעולם - הרוח האנושית, הכבוד והאחווה של אנשים שפותחים את ליבם ומניחים לעצמם להיות.
לרגע היה אפשר להניח לתווית יהודי, ערבי ,פלסטיני, פלאח, בדואי, ישראלי, מוסלמי ועוד'. לרגע היה אפשר להניח לסיפור שבו אנו אחוזים, עוד טרם נולדנו ורק להיפגש ככה בלי שום מדבקה ובלי שום הגדרה מבדלת.
לרגע היינו שם ביחד - פשוט, בכייף, בלי לדרוש מהאחר להיות משהו אחר. פשוט ככה –לקבל את עצמנו יחד, וזה היה כל כך אפשרי שלפעמים אני שואל את עצמי: למה אנחנו בני האדם לא מסוגלים להדביק כך רגעים אחד לשני וליצור רצף של אחוות אדם, אהבת עולם, שהייתה ועודנה מאז ועד עולם.
אז לרגע זה אפשרי והרגע הזה הוא אינסופי.
מוזמנים להדביק רגעים של כנות, של נוכחות של אמת ושל אהבה יחד.
אלו החומרים שמהם אנחנו בונים עולם.
איל
נ.ב
מי שלא מצליח מוזמן להצטרף אלי כל יום חמישי לראות בעיניים ולהרגיש - כמה זה ממשי ואפשרי
אפשר לתמוך
בנוכחותי ובעשייתי למען שלום
לערוצי תמיכה נוספים נא ליצור עימי קשר