יום האתמול עוד מהדהד וחי בי מנסה למצוא את המילים לתאר...
גדלתי בקיבוץ דתי
בקיצור בועה. ועוד בועה..
אבל עם הורים תרבותיים אומנים
מחוברים לעולם הגדול
אבא שמאלני מאד מחובר למה שקורה, לחדשות
אבא רגיש שמאד נעצב כשקרו דברים לא שיוויוניים
לא אנושיים ... וספגתי ספגתי. אבל מה, אף פעם לא באמת יצאנו לפגוש, להכיר, לפעול לטובת חיים משותפים של עשיה תקשורת או אפילו מפגשים אנושיים של הכרות עם האחים שלנו שחיים יחד איתנו באדמה הזו.
תמיד בער לי להתחבר והזמנים שיצא לי להתחבר זה בעיקר שפגשתי בטיולים ובדרכים חורבות אבנים בתים וכפרים הרוסים ומייד ההסטוריה התעוררה וכאב גדול עולה, חוסר אונים עמוק ומתסכל. איך היו חיים ואיפה הם ואנחנו עכשיו. מסתובבת שנים עם התיסכול כאב וחוסר אונים ומענה כלשהו לכל אלה.
לפני כמה שנים השתתפתי לראשונה בסדנה של יהודים וערבים שכיפכפה וניערה אותי כל כך עמוק כי פגשתי סוף סוף פנים מול פנים את המציאות מחיים של אנשים כאן בארץ, ערביות, שמעתי הרגשתי את שלל הרגשות ... זהו! החיבור קרה. מאותו הרגע הבנתי שעד שהם לא חיים חיים ראויים לפחות כמו שלי לא יהיה לי שקט. זה כמו חלק בגוף שפצוע שעד שהוא לא מקבל מענה וריפוי אני לא יכולה לחוש שלמה ומלאה ולהיות במיטבי.
לא יכולתי להמשיך כרגיל (למרות שהחיים שלי זה אף פעם לא כרגיל). חוסר שקט עמוק של חוסר הסכמה , כעס, תיסכול שהניע אותי לזוז ולעשות...
אחרי תקופה של סדנאות נוספות וחיפוש מעשי יותר הגעתי לאיל שני דרך חברה משותפת (תודה לאורית אלקבץ אחות אהובה על השידוך המוצלח) הגעתי לאיש שעושה את הדבר שבשבילי הכי משמעותי מחולל שינוי בתוך החיים ברשת האנושית עצמה. מזרים תודעה של שלום של יחד של הקשבה אמיתית עמוקה עם כל מי שפוגש . 12 שנים נכנס לשטחי דרום הר חברון, עובר בין מתנחלים (ולא חושש לנסות ולתקשר עם הקיצוניים ביותר) לפלחים במערות בכפרים בדואים , יוצר חברויות וקשרים של שנים עם משפחות הורים ילדים. אין מי שלא מקבל יחס קשוב ואוהב. מגיע עם לב פתוח מלא כוונה טובה ורצון לתת וללמוד ללא שיפוטיות ללא האשמה בלי תחושה חד צדדית .
זו גבורה בעיני, כי כל כך קל בתוך המציאות שאנשים חיים בה בתוך כיבוש מכוער ואגרסיבי להכנס לחד צדדיות לכעס ויאוש. והוא פשוט לא מותר על הלב האנושי האמונה בטוב ושאפשר אחרת. איל מייצר חיבורים בין מתנחלים לפלסטינים פותח ערוצי מפגש ושיח, סולחות ופתרונות מתוך מקום אנושי מגבוה, דרך קשרים עם הרשויות וכו' ובעיקר עם האנשים עצמם. איל מייצר, אורג, שבוע שבוע רשת אנושית חדשה. תודעה חדשה אחדותית שממלאה אותי תקוה גדולה.
בימים שאני מצטרפת אליו מקבלת מלא השראה ממנו וגם מקבלת את הרוח הגבית המושלמת להביא את עצמי בדיוק כמו שאני.
וקורה לי פלאות, חיבורים עם נשים עם ילדים
זמן של יצירה של יחד תנועה, מגע, ריקוד..
מקבלת זמן מדבר ארץ בראשית שזה לגמרי הבית של הנשמה שלי,
בקצב סיני (דרום הר חברון) שזה ממש הקצב שלי.
יוצאת מוקדם בבוקר חוזרת בלילה. אנחנו פוגשים ביום אחד גם "מתנחלים" גם "פלסטינים" ובתוך היום הזה חשה שאנחנו אורגים חיבורים ממיסים חומות, תפיסות, ובעיקר מביאים את הלב שלנו מביאים נוכחות אנושית ויחד.
להיות יחד עם כל מה שקורה. להיות יחד עם משפחה שהרסו לה בית. להיות יחד עם איברהים שחטף מכות ממתנחלים לפני כמה שנים ועדיין כלייה פגועה מהמכות וכמובן שהתיק תלונה שלו נסגר ללא הוכחות כי אין עם מי לדבר. ועכשיו גם לא יכול לעבוד כי הוא ערבי ועלול לחטוף מקיצוניים יהודים מבית שמש במקום עבודתו.. והוא רגוע ומארח אותנו בשלוה ואהבה..
כל כך הרבה אי שיוויוניות מכעיס וכואב!
להיות יחד להיות יחד... לא לנסות לברוח ולהסתיר את הכאב את הכובשים שאנחנו. כן! אנחנו!!! ההמון הטוב שרוצה שלום. אנחנו עם כובש בידינו כוח רב. בידינו זכויות שהם לא מקבלים רבע ממה שאנחנו. ובידינו לעשות ולהניע מציאות חדשה! מתוכינו. אין מה לחכות למישהו מלמעלה שיעשה בשבילנו. זה בידיים שלנו. הלואי שכל אחד מאיתנו יקדיש זמן קבוע בחיים שלו/שלה להניע בדרך שמתאימה לו מציאות חדשה.
אמנם הפוסט הזה ארוך מלא מילים אבל אני מתכוונת לעשייה מעשית מוגשמת בחיים עצמם. בלי הרבה מילים, דיבורים על, הצטדקויות , תרוצים... זה משהו שיש לנו לתת להם: התנופה היצירתית של יצירה ושינוי , יוזמה הנעה .. אז קדימה!
יש לנו כל כך הרבה לקבל מהם ולהם כל כך הרבה לקבל מאיתנו.
הלואי עלינו את החיבור הפשוט לאדמה הלואי עלינו את השקט הלואי עלינו את תחושת הזמן המרווח שיש להם. חוזרת כל כך מוטענת ומוזנת מכל אלה שמקבלת מהם.
בצילום זקן החמולה , לצד כל הילדים שעפים איתי על ציור וריקוד גם לו הנחתי דף וגירים, הזמנה... איש שלא זוכר מתי פעם אחרונה החזיק גיר וצייר. איש עובד אדמתו רואה את הכבשים והעיזים מפרנס משפחה גדולה, יושב לצייר איתנו.
ובצילום השני סואר (ממשפחה אחרת במקום אחר) שאחרי הרבה זמן שציירתי לצידה והיא סגורה בישנית לא מרשה לעצמה התחילה לתפוס מקום על הדף, להביא מצבעיה עוד ועוד ועוד... כל כך מרגש!!
בכל פעם שמגיעה יש עוד התקרבות עוד רצון עוד פתיחה.. קשרים יפים ומרגשים נרקמים . קשרים שהם הריפוי בפני עצמו.
הרבה זרעים של טוב ננטעו אתמול בליבי וליבות הילדים ההורים בזמן היצירה אהבה יחד בלב כולנו.. היחד עוזר לי להכיל את כל הכאב והחוסר אונים והכעס שעולים ונמצאים בחיים שם, כאן.
עם מתעורר בכם איזה רצון להצטרף לעשות לתרום אכשהו בואו נדבר.
יש מלא מה לעשות!
מליה
050-2209800