"אף אחד לא יעזוב פה, הגיע הזמן לעשות שלום" / אסף כץ
- אסי שהם
- 13 באוג׳
- זמן קריאה 2 דקות
זו התמונה שצילמתי אתמול סביב 20:15 בביקור במסאפר יאטא.
חזרנו מיום חם מאוד עם כמה חברים מישראל וחו"ל בו ביקרנו מספר חברים אחרים (בני אדם פלסטינים). לצערי, התעכבנו עם הרכב בדרך לשים שתי נשים לנוכחות מגינה בכפר קטן בו לפני שבוע איימו לרצוח את המשפחה ואתמול במהלך היום (הכי חם ב 83 שנים האחרונות באיזורנו) חתכו את צינור המים המוביל מים למשפחה.
משם המשכנו וליווינו בשטח חבר שהגיע בפעם הראשונה עד שנגיע ביחד לכביש כדי שלא יתקל באירוע לא נעים. כשיצאנו חזרה לכפר (קרוב לחצי שעה נסיעה), כבר התחיל להחשיך.
התקרבנו לכפר בו התכוונו להעביר את הלילה בנוכחות מגינה כשחבר מהכפר התקשר כדי להגיד שיש טרקטורון הנוסע לכיווננו. באמצע העלייה ראינו אותו מגיע אלינו. הוא עצר לידנו ואנחנו מיהרנו להמשיך לנסוע כדי לצאת מהסיטואציה. הוא רדף אחרינו עם הטרקטורון וחסם את דרכנו.
בחור שנראה בן 30, עם רובה, בלילה חשוך, באמצע מסאפר יאטא, חוסם את דרכנו עם ידיעה שיש לו צבא שלם מאחוריו שמגבה אותו.
אנחנו לא פתחנו את החלונות ונשארנו ברכב עד שהוא סיים לצלם אותנו, להתקשר שיחה קצרה ולצלם את מספר הרכב מקדימה ומאחור. לבסוף, מצאנו דרך לברוח ממנו מהצד של השביל.
הגענו, די מבוהלים, לכפר, כשאנשים רבים דורשים לשלומנו. השמועה רצה ברחבי מסאפר יאטא על המקרה.
לאחר לילה לא מאוד רגוע, עם שאריות בלב מהאירוע, התעוררתי מוקדם בבוקר ולקחתי זמן ממושך למדיטציה. שמתי לב לדחפים הקוראים לנקמה, ל'עשיית הדין' עם אותו בחור, ולפחד ולבלבול. היה לא פשוט להחזיר את הלב למקומו. לא מעט זמן עד שהכוונה לסלוח עלתה בתוכי. עד שההבנה שהשינוי האמיתי יקרה לא על ידי כפייה אלא על ידי שינוי אמיתי של הלב, והמוכנות להתחבר להבנה העמוקה של הפגיעה אשר מתרחשת והרצון להבין אותה עד תומה ככאב אנושי שיש לחוש אותה ולא לנוע לתנועה של 'להרוס את האחר כדי לא לחוש את הכאב'. להבנתי, מתוך ההבנה הזו יכול להגיע הפתרון אשר יכול לשנות מבסיסו את הגורם לבעיה.
כמו שאמרה לי חברה לפני כמה ימים (בהקשר לקיצונים של הציונות הדתית) - "אף אחד לא יעזוב פה". הרצון ל'כפות על', 'לחסל', 'להעלים', 'להשמיד', 'לבטל', 'להתעלם', 'לעשות טרנספר לאחר' - זה לא הולך לקרות. לאף אחד. וגם אם זה אפשרי, זה לא הפתרון שאני בוחר בו.
אני רוצה שהמקרה הזה לא יחזור עליו. אני רוצה שאף אחד לא יצטרך להיות בסיטואציה של איום. אני רוצה שבני אדם יהיו חופשיים/ות.
כשחזרנו, חבר טוב ראה שאני מוטרד ואמר לי לזרוק את הטרדות שלי לפח. זה נכון, אבל, זה לא הסוף, לטעמי. לזרוק את הטרדות מאפשר להמשיך את החיים. אבל, יש משהו בלהישאר עם האירועים הללו, ולהוציא מהם את העוקץ כדי שנוכל לשנות את המקור לסבל ולא רק להניח לו לרגע.
האירוע אתמול היה לא נעים, אבל אני לא מצטער שקרה. אני חש שכעת אני מבין יותר מול מה יש להתמודד, 'שהתפכחתי' לראות רוע מסוים. והרוע הוא לא אותו אדם, ולא אף אדם. זה פתרון קל מדי להעלים בני אדם. הרוע הוא בתפישות המפלות שלנו ובמוכנות לפגוע. וזה קיים בכל מקום. רק כשנדע שהרצון לפגוע והאפליה נעקרו מכל הלבבות, רק אז ביטחון אמיתי יגיע.
אמן אמן אמן, שנפתח את הכלים כדי לפרק את כל צורות האפליה, הדיכוי והשנאה.
--------------------
עוד על האפשרות להצטרף לפעילויות 'לשאת שלום' בשטח או מרחוק:
Comments