דרום הר חברון
מסע האתמול
מסע כואב עמוס אוהב מיאש מעורר מפקח..
מרגישה שאין לי ברירה אלה לשתף
שיידעו כמה שיותר מה קורה כאן
שהלבבות שמבקשים יוכלו גם להיות לתמוך לתרום.
רואה אצלי באישי את הויתורים את היאוש ותחושת הקורבן
וחשה את כאב הויתורים את כאב הפגיעות יחד עם זעם וכעס על כל אלה...
ויותר מכל הכי חזק בסופו של דבר שמוביל אותי כל פעם מחדש לרדת לדרום הר חברון זה החיבור לאנשים שאוהבת.
זה תחושת היחד המרפאה ופעולות היחד שרוקמות לאט לאט מציאות חדשה. בתודעה. גם אצלי בחיי הפרטיים..
התחלנו את הסיבוב אחרי שפיספסתי ארוחת בוקר (בגלל 3 שעות פקקים...) אצל סמדר יהודיה שגרה באחד המצפים שמתחילה לפגוש את שכניה להכיר ליצור חברויות שאכפת לה שממש ולא רוצה ומוכנה שיגרשו את שכניה.
המשכנו לכפרים
שכמעט בכולם הריסות על גבי הריסות.
יום לפני הגיעו דחפורים גדולים ופשוט רמסו עד היסוד בתים של אנשים שרק לפני כמה חודשים בנו מחדש אחרי שהרסו להם.
כל זה קורה עם הידיעה שבג"ץ החליט לגרש אותם מבתיהם מאדמותיהם מהמערות שלהם שדורות רבים יושבים שם, אזור שלם של כפרים נידחים פשוטים שחיים בהם פלחים שמחוברים לאדמתם אוהבים את אדמתם עם כל הקשיים..
ובחוויתי כי הרבה מהם חברים שלי גם בריאים בנפשם בגלל החיבור הקרוב לאדמה.
כל זה למען שטחי אש נוספים לצבא "הגנה לישראל"
ואני מתאפקת לא לירות צרור קללות זועמים...
כל כך עצוב וכואב
באמת.
אין לי מילים לתאר רק לכתוב שהלב שלי בוכה וכואב וכל נסיעה אני שואלת איך יכולה לחזור לחיי ? צריכה מלא זמן עיכול.. אני ישות מרגישה וזה הרבה להכיל ולעבד..כנראה הכתיבה כאן עוזרת לעבד ..
אתאר קצת רגעים:
במרחב היצירה שאוהבת לפתוח עם הילדים
קורים מלא קסמים קטנים עולמות שמתגלים על הדף במבטים בנוכחות. פתאום נברא מקום חדש להיות ולבטא עולם פנימי איכויות משהו שלא קורה ביום יום...רגעים אינטימיים עם הבריאה
הנערות הבוגרות לא נותנות לעצמם ליצור
גם הנשים. כאילו מרגיש שאסור להן. ...
הישיבה רק הנשים תוך כדי יצירה פתחה שיחות של נשים.
שיחה מלב אל לב של מתיישבת שגרה על ההר ממול ושכנתה הפלסטינית הפלחית אישה נבונה וחמה בכפר הצנוע שאנחנו היינו בו , הרגשתי לרגעים את הכוח שיש לנו הנשים.
לשבת יחד עם ילדות מתוקות ולהתבונן יחד על ההריסות ועל הבנים שמתחילים לארגן מחדש לפנות הריסות לקראת החדש...רגע קרוב ופשוט של יחד.
חיבורים במבט מלא חיים כוונה רצון שמחה עם נשים וילדים
הערבית שלי שמשתפרת
שיחות חשובות בדרכים
צמחי מדבר שמאד אוהבת וקצת ליקטתי - לענת יהודה טימין מדברי אזובית..
זמן עם חברי המדבר היבש החשוף העירום שמחבק ונותן לי מקום עם השמש החמימה.
מפגש עם פלסטיני קיצוני באחד ההריסות שזורע רעל וסיסמאות .אלה מעטים. לומדת עם מי כן מוכנה לדבר ומי לא!
בכל הכפרים ביקשו שנגיע כל שבוע
הרבה רגעים שמזינים ומחממים את הלב האנושי של כולנו
איל אילאיל אסי עידית סמדר ואני וכל האנשים הטובים שפגשנו. זה כוח שזורע טוב
הפעילות הזו משמעותית.
וזקוקה לעוד נוכחות, הצטרפות תמיכה כלכלית
אז מי שליבה/ו אומר/ת כן אז בואו תיצטרפו דברו איתי או שתיכנסו לקמפיין ותתמכו כלכלית.
מודה מראש
מליה
Opmerkingen