"ותשקוט הארץ ארבעים שנה"


לשאת שלום
לשאת שלום - איל שני

פתאום, בלהט השנה הזו, ועכשיו עם הפרעות המערערות כל תשתית של מבנה חברתי כאן, עלתה במחשבתי הכותרת הזו. חיפשתי קצת על מקורותיה ומצאתי שהיא מופיעה שלוש פעמים בספר שופטים- תמיד אחרי מצב דחק או מלחמה ארוך זמן. גדעון בן יואש טוען שזהו זמן להתבוננות, לעשות חשבון נפש שאלוהים נותן לעם ישראל.


ומניסיון חיי עד כה אני שואל מהו שקט ? והאם 40 שנה בזמן השופטים הן 40 שנה של היום ? אולי הכוונה ל-40 חודשים, 40 שעות או 40 שניות ????


איכשהו אנחנו לא מסוגלים להיות כאן בלי שמשהו יקרה. סתם ככה, עם משפחה וחברים מנהלים אורך חיים שיגרתי, משעמם משהו....


בשנים האחרונות כל הזמן קורה משהו- בחירות אינסופיות לממשלה, שחיתות בצמרת השלטון, סאגת הקורונה ועכשיו התלהמות פנימית וחיצונית בכל המישורים.


לצערי, לא הופתעתי ממה שקרה, כולם דיברו על זה ורק קיוו שיוכלו להשאיר את זה לזמן אחר.


אבל עכשיו הזמן הזה הגיע ואין לאן לדחות את זה. אין לנו 40 שנה ואין לנו מספיק זמן להתבונן ולהקשיב שנחוץ כל כך עכשיו. הבית של כולנו בוער- כולם סובלים מהמצב: יהודים וערבים, שמאלנים וימניים אלו שבעד ואלו שנגד, וכל קיטוב ומידור שננסה לחלק את בני האנוש ולהפרידם מהיותנו רקמה אנושית אחת גדולה.


אני שומע רבים המחפשים אשמים. מישהו אחר שהוא לא "אני וחבריי" ש"בגללם" הגענו עד הלום. אני בטוח שמרבית האנשים בישראל, ערבים ויהודים מתנגדים לאלימות ושנאה כבני אדם, כמוסלמים, יהודים, דרוזים, נשים, גברים, ילדים, שמאלנים, ימניים, חרדים, חילוניים ותחת כל תווית שנרצה להעניק למישהו- אני מאמין שרוב האנשים לא רוצים שנאה ואלימות כביטויי לחיבור אנושי.

יחד עם זאת לאורך כל חיי שמעתי ביטויים לא ראויים, בבית הספר, בצבא, ברחוב, בטלוויזיה או בכל מקום שהוא.


הבעיה היא לא עם המיעוט המופרע, אלא אם "הרוב הטוב" הדומם –אנחנו, אלו ששמענו, ראינו, חווינו ביטויי אלימות והסטנו את הראש הצידה מפחד, מחוסר נוחות כי זו לא הבעיה שלנו ואין לנו כח להתמודד איתה.


אז עכשיו –זו הבעיה שלנו ואם נחכה למישהו מבחוץ שישנה כאן משהו בשבילנו –ייתכן ונראה איך כל מבנה חברתי ואמון בסיסי בין בני אדם נמחק ובמקום 40 שנה של שקט נחיה כאן כאדם לאדם זאב להרבה זמן.

הטוב מכל הרע הזה הוא, שרבים מתעוררים ומחליטים לעשות מעשים אנושיים ומעוררי תקווה ואמון כדי להזכיר לנו שפיות, אכפתיות וערכי אדם באשר הוא.


אני מעודד את כולנו לצאת במחוות אנושיות שמראות שאכפת לנו מהזולת ושלא נשתוק יותר מפחד להביע את סלידתנו מפגיעה בחירות האדם, אמון ואחווה שהם הבסיס הקיומי שלנו כאן.


לבריאותכם הנפשית, אני ממליץ לא לראות ולשמוע חדשות ולא לשמוע לאף פוליטקאי ! כל אלו סימאו את עיננו ושטפו את תודעתנו ברוע, אכזריות וחוסר כבוד אנושי במקום היופי הבסיסי שהוא תמצית חיינו ונשמתנו.


מצאו את הדרך שלכם להביע טוב ושתפו בה חברות וחברים. בואו נדביק את כל הארץ בחיידק של טוב בסיסי, אמון ואחוות אדם.


בינתיים מצרף כאן תמונת פסיפס שלנו, קבוצת תושבי מיתר ערביים ויהודים שהחליטו לעשות מעשה של מחווה לשכנות טובה ואנושיות וחילקו בערב חג שבועות פרח לעוברים ושבים במרכז המסחרי עם הכתובית "יהודים וערבים מחזיקים ידיים לשלום".


בכאב ואהבה,

ואהבת לרעך כמוך

حب لنفسك ما تحب لغيرك


אם יש לכם חבר ערבי/יהודי, קולגה, מישהו שעבדתם איתו או שעבד אצלכם. זה הזמן להתקשר ולשאול: "מה שלומך?" "חשבתי עליך וכואב לי מה שקורה כאן עכשיו"


איל שני


> לתמיכה בנשיאת שלום <