top of page

הבנאליות של הרוע - מול שתיל עץ זית בלב המדבר



הסבים שלי חלמו להקים מדינה, שתהיה מקום אחד בעולם ליהודים להיות בו. סבא אחד ברח מפולניה, מהעולם הגלותי כדי ליצור ארץ חדשה, ביזע ודמעות השיג את "החלום". הסבא השני כבר היה פאלח יהודי כמה דורות פה בארץ, הוא חרש את האדמה, זרע, קצר וחי יחד עם ערבים בשכנות טובה עד 1948. אז, נכבשה האדמה שהוא קרא לה בית: משמר הירדן. הוא נפצע במערכה, אביו, אימו ואחיו ישבו שנה בכלא הסורי והוא היה צריך להתחיל הכל מהתחלה. שני הסבים שלי חלמו. "חלומות הכרחיים לחיים" אומרת אניס נין וגם "יש דרכים רבות להיות חופשי, אחת מהן היא לתת לדמיון לגבור על המציאות."


ובזכות החלומות שלהם אני יכול לשבת בבית שלי, בישוב שאני גר, במדינה שיש לי בה זכויות וחובות וחוקים ולכתוב לכם מעל גלי האתר. ובכל זאת אני שואל: האם כך חלמו הסבים שלי שהנינים והנכדים שלהם יחיו? האם המחיר הכבד ששילמו הוא רק כדי שאנחנו נמשיך לחיות פה במצב הישרדותי, בקשרים בין אדם לאדמה?


כל המחשבות האלו עלו בי בתקופה זו, שבין יום הזיכרון ליום השואה כשברקע הפיגועים מאז חודש הרמאדן. בדיוק בערב יום העצמאות מצא לנכון בג"ץ עיתויי לתת צו לעניין שהתנהל מעל 20 שנה בבית המשפט, וקבע שיש לגרש כ-1500 מאנשי הכפרים של מוספר יאטה. רובם הם שוכני המערות, קהילה מיוחדת החיה קרוב לאדמה, ומהאדמה, צנועה ושמחה בדרך כלל.


ביום חמישי הגענו אליהם והפעם הבאנו אתנו גם שתילים של עצי זית – סמל לשורשיות, אריכות חיים ואיתנות, סמל להישארות בקרקע. עוד לא הספקנו לתת את עצי הזית, עם האמירה: "אנחנו אתכם" ומולנו התגלו הריסות מאסיביות בשני כפרים, אצל משפחות אהובות, שכבר הרסו להם את מבני המגורים לפני 3 חודשים ולפני חצי שנה.


למי שלא היה שם - זה קשה לצפות בהרס כזה ולהישאר אדיש. אני מניח רגע כל תפיסת עולם בצד, ושואל: כבני אדם, כיהודים כישראלים, איך אנחנו חיים עם זה ? אני חושב על החיילים שכל שבוע שותפים מקרוב להרס ולאט לאט מפתחים עור עבה, אדישות, רק כדי לשמור את שפיותם, כי כל אחד מהם הוא רק "בורג קטן במערכת". כך הם מצטרפים ל"בנאליות של הרוע" (מונח שטבעה חנה ארנדט בספרה משנת 1961).


המקומיים שמחים לקבל אותנו, פורקים את מר ליבם ופונים אלינו: "רואה?! נו מה אתה אומר על זה ?!?" מה כבר אני יכול להגיד. ליבי נצבט כל פעם מחדש, דמעות חונקות את הגרון וכעס עתיק עולה. אני יודע שעם כעס לא מצליחים לטפל בדברים נכון, אבל אחרי הכל גם אני בן אדם וברגעים של חולשה כבר אין יכולת לספוג יותר את רשמי הרוע.


אני מסתכל על ההירתמות של כולם בכפר, להחזיר את החיים למצב "נורמלי" – פינוי ערימות הבלוקים מההריסות, הרמה של אוהל זמני לשינה, הכשרת הקרקע לבנייה מחדש. בימים אחרים כשנגיע בצהריים נשב תחת העץ או במערה, נשתה תה ונדבר על החיים... עד הפעם הבאה שיהרסו כאן.


מי יתן והאנושות תתעורר בקרוב (ובמיוחד כאן בארץ הקודש !)

תצמצם את הסבל של הבריות והיצורים החיים ותרבה טוב בעולמנו.


"אינך יכול להציל אנשים, אתה יכול רק לאהוב אותם." אניס נין


למי שכל זה חדש עבורו.ה ורוצה "לראות בעיניים" - אני יוצא לשטח כל שבוע ואפשר להצטרף. להיות איתנו יחד ולהראות אנושיות. כמובן שאפשר תמיד לתרום - התרומות תומכות ישירות באנשים עצמם (כמו עצי הזית שהבאנו הפעם שנתרמו) ובמיזמים מקדמי שלום.

תודה , איל




2 Comments


Guest
May 22, 2022

איל יקר ,

איבדת אותי כשכתבת " אנחנו רוצים אתכם כאן נטועים כמו הזית "

אתה יודע כמוני שהחבר'ה כאן כולם יטאווים , בעבר היו מגיעים למערות הקדומות לצרכי מרעה עונתי בלבד וחוזרים הביתה ליטא .

אתה מסתכל על המיקרו ,על האדם הסובל כרגע.

במקרו - שאתה כנושא שלום מסרב להביט בו - החבר'ה האומללים הללו יוצרים רצף התיחשבותי עד לקו הירוק ממש , מה שמאפשר כרגע הברחות יומיומיות דרכם , ובשעת הכושר גם יהפך המקום לנקודת יציאה לפעולות נגדנו.

בעינך הם מסכנים , ואתה יורד אליהם עם שפע מתנות כל פעם , אולי זה גורם לך להרגיש טוב עם עצמך - למעשה כאן אתה מחזק את מי שבקרוב הולך להשמיד אותך.

כנס יום אחד לבית הספר היסודי ותקשיב לשיעורים.


Like

Guest
May 21, 2022

אייל היקר. יש לך לב טוב ורגיש אך אתה מתעלם מההיסטוריה ומההווה.

אחוז הערבים בישראל הולך ועולה בצורה לנארית מ1953. לממשלות השונות, אין פתרון. הערבים יתישבו היכן שיהיה להם הכי נוח. אתה עוזר להם להתישב לצדך ובכך מקדם את היום בו מדינת ישראל תעבור בצורה דמוקרטית לערבים. אין כיום דמוקרטיה ערבית ולא נראה כי מישהו מנסה להקים אחת. בהינתן שכך, אולי העזרה האמיתית לשכן ערבי שהפר את חוקי המדינה (בכל זאת בגץ אחרי 20 שנות דיונים), היא עזרה להתישב באחת מחישים ושתיים המדינות הערביות? כך גם תדאג למקום גם לצאצאיך?

בכל מקרה, חזק ואמץ. תבורך על לבך. מיקי גורדון.

Like
bottom of page