איך הואשמתי בהאשמת שווא של תקיפת חייל / אסי שהם

ביום חמישי שעבר, 18.5.24, ביקרתי באזור מסאפר יטא עם איל שני. ביקרנו בכמה כפרים ופגשנו חברים פלסטינים, שמתמודדים בחודשים האחרונים מול התעמרות ואלימות בלתי פוסקת מצד הצבא והמתנחלים באזור. כל זאת - על לא עוול בכפם, אך ורק בגלל שהם פלסטינים, דווקא עכשיו, בעקבות המלחמה  בעזה, שהם אינם קשורים אליה. נוסף לכך, הם מתמודדים עם אובדן מוחלט של מקורות הפרנסה שלהם, כיוון שאינם מגיעים לעבודה בישראל וכמעט שאינם יוצאים למרעה, בגלל ההגבלות הדרקוניות לטפל בגידולים החקלאיים המועטים שהם מצליחים לגדל, וגידולים אלה נבזזים ונאכלים על ידי הכבשים של המתנחלים.

לקראת הערב היגענו לסוסיא הפלסטינית כדי לבקר את נ' כדי לקחת ממנו תרומות מזון ולהעבירן

לכפר אחר. בעודנו יושבים ושותים תה הגיעה לנ' הודעה, שמתנחלים נכנסו לאדמות הכפר

ומעוררים פרובוקציות. החלטנו לצאת ולנסות להרגיע את הרוחות. היגענו לשדה וראינו 4 נערים

שחדרו לאזור חקלאי פלסטיני והתקרבו בצורה מאיימת לכפר. ניסינו לדבר איתם ברוגע, אך הם ענו בגסות ובביטול מעוררי שנאה, שמנעה כל אפשרות לשיחה מכובדת.

בינתיים הגיעו גם חיילי הגמ"ר, שהיו בקרבת מקום, שוחחנו איתם וביקשנו שירחיקו את הנערים

מהמקום, כי הם לא אמורים להיות שם. השיח עם חיילי ההגמ"ר גלש לפוליטיקה ולא היה יעיל ואחד מהם סיכם את הבנתנו "בואו נסכים שאנחנו לא מסכימים..."

בשלב הבא הגיעו חיילי מילואים מהגדוד המרחבי, איתם העניינים התנהלו בצורה רגועה. הסתבר שהנערים התלוננו שהפלסטיני תקף אותם לפני שעה, הקצין האחראי דיבר עם הנער המתלונן ועיכב את הפלסטיני שהתלוננו עליו, נכנה אותו ח'. (במאמר מוסגר אציין שנראה שהתלונה הומצאה ובהמשך ח' שוחרר אחרי חקירה. סרטון שח' צילם באירוע גם אישש את טענתו, שלא הייתה שום תקיפה מצידו, ובעצם ההיפך הוא הנכון, שהתקיפה הייתה נגדו). לאחר התחקיר הראשוני הקצין ביקש מחיילי ההגמ"ר לעזוב את המקום יחד עם הנערים, כדי לסיים את האירוע ולהרגיע את השטח.

חייל אחר שהגיע למקום דרש בתקיפות את תעודות הזהות שלי ושל איל. חשבתי שהוא נמנה עם חיילי הגיזרה ולכן מסרתי לו את תעודת הזהות, אבל מיד הסתבר שהוא מכיתת הכוננות של סוסיא. ביקשתי שיחזיר לי את תעודת הזהות, הוא סירב ואמר שהוא צריך לבדוק אותה. מכיוון שלא הייתה לו שום סמכות להחזיק את תעודת הזהות שלי ביקשתי בתוקף שיחזיר לי אותה. הוא סירב והסתובב ללכת, ניסיתי לקחת את התעודה, כשאני נוגע בידו. זה עורר את זעמו, הוא נהיה אגרסיבי יותר וטען שתקפתי אותו. הסברתי לו שזו לא תקיפה ושהוא חייב להחזיר לי את התעודה אבל זה לא עזר. בסופו של דבר, בהתערבות הקצין המילואימניק התעודות חזרו אלינו.

מסתבר שזה לא היה סוף האירוע. החייל המתנחל ששמו אברהם, מפקד כיתת הכוננות של סוסיא

היהודית, התעקש להגיש תלונה למשטרה על תקיפה, כך מצאתי את עצמי מעוכב בשטח עד שהגיע השוטר. הוא לקח אותי לתחנת המשטרה בקרית ארבע לצורך חקירת התלונה, איל המשיך לפרוק את המזון מהטנדר ואמר לי שיגיע לאסוף אותי מקרית ארבע. בינתיים עדכנתי את אשתי, שפעלה מאחורי הקלעים והתייעצה עם עורך דין. היגעתי לתחנת משטרה והתייעצתי עם עורכת הדין המתמחה בנושא. ידעתי שאין לי מה להסתיר, כי בעצם לא תקפתי מישהו, אבל הבנתי שיש מגמה להחמיר עם פעילים כמוני, שרואים בפלסטינים בני אדם שווים ולא אויבים.

אחרי ההתייעצות עם עורכת הדין ואחרי שהחייל הגיש את התלונה נכנסתי לחקירה. החקירה היתה קצרה מאד. בגדול הודיתי שנגעתי בחייל אבל הכחשתי בכל תוקף את ההאשמה בתקיפה. לא ברור לי איך בכלל ניתן לפרש את מה שהיה שם כתקיפה. בנוסף גם טענתי שלא היתה לחייל סמכות להחזיק בתעודת הזהות שלי. אז אחרי חקירה קצרה החוקר החליט לשחרר אותי בתנאים מגבילים – לא להגיע לדרום הר חברון במשך שבועיים ולא להתקרב לחייל אברהם במשך 30 יום. למרות שחשבתי שזה לא מוצדק חתמתי והשתחררתי. לא לפני שצילמו אותי ולקחו לי טביעות אצבעות. חוויה לא נעימה בפני עצמה. יצאתי עם איל בדרך חזרה הביתה והרגעתי את כל המעורבים. ח' השתחרר כמה שעות אחרי.

בבוקר שאלתי את עצמי האם הנוכחות שלי ושל איל בארוע עזרה או שמא הפריעה. התקשרתי ושאלתי עם נ'. נ' אמר שהוא חושב שהנוכחות עזרה וסיפר שהיו מקרים בעבר שבהם לא היו פעילים במקום וזה נגמר בצורה גרועה יותר, לעיתים אפילו עם ירי באוויר. נרגעתי שלפחות לא גרמנו נזק.

לסיכום החוויה –

• הארוע עצמו של ההתקלות בנערים וחיילי ההגמ"ר היה מזעזע. השנאה אלינו היתה תהומית.

• החייל מכיתת הכוננות היה מלא שנאה, גם כלפי הפלסטינים וגם כלפי הפעילים במקום.   הוא לא התייחס אלינו כבני אדם ולא היה מוכן לשום סוג של שיח.

• המילואימניקים והשוטרים לאורך כל הארוע התנהגו למופת כלפי כל המעורבים.

• העיכוב שלי והחקירה במשטרה לא היו נעימים, אבל הם כאין וכאפס לעומת מה שעוברים   הפלסטינים קשֵי היום החפים מפשע מול כוחות הצבא והמשטרה הישראלים. רצוי שישראלים      נוספים יצליחו להבין את התנהלות כוחות הביטחון בשטחים ויתרמו להפחתת האלימות.

• נקווה  לימים טובים יותר לכולנו.

כל אדם שזכויות אדם באשר הן עומדות לנגד עיניו,

מוזמן להצטרף אלינו ולהיות המצפן המוסרי של ישראל.

אסי שהם

לתמיכה בנשיאת שלום